החלטה בתיק ת"א 27697-01-11

מונחת לפניי בקשת הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל לעניין דרגת נכותו של המשיב כתוצאה מתאונת הדרכים בה היה מעורב ביום 14.7.09.

על פי כתב התביעה המשיב נחבל בפרק כף ידו הימנית ונגרם לו שבר בעצם הסירה כתוצאה מכך שדלת ההזזה של הרכב בו השתמש נטרקה על ידו.

התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, וע"פ דו"ח הועדה הרפואית מיום 23.8.10 הוגדרה נכותו של המשיב בגין "מצב לאחר שבר בעצם הסירה שורש יד ימין שלא התחבר ובהמשך ניתוח לקיבוע שורש יד ימין". בסופו של יום נקבעה למשיב נכות צמיתה בשיעור 30% לפי סעיף 41(10)ב-ג מותאם החל מיום 1.7.10. לאחר הגדלה במחצית מכוח תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956, הועמד שיעור נכותו על 45%.

טענות המבקשת

המבקשת טוענת כי יש להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הנכות במל"ל שכן זו ניתנה ללא התייחסות לעובדות רלוונטיות בעברו הרפואי של המשיב, על אףשיש בהן על מנת לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות. כך נטען כי בין היתר הוועדה לא התייחסה לתיעוד רפואי מיום 16.6.02 לפיו צילום שורש כף יד ימין הדגים מצב "לאחר שבר ישן בעצם הסירה". כמו כן הפנתה המבקשת לאזכור חוזר של שבר קודם בשורש כף יד ימין ולתיעוד על רגישות וכאבים בשורש כף יד ימין במסמך רפואי מיום 6.3.05. עוד צירפה המבקשת סיכום ביקור מיום 3.4.05 ממנו עולה אבחנה ל- "c.t.s גבולי מימין". בנוסף נטען כי אף המשיב לא דיווח לוועדה על כך שבעברו שבר ישן באותו איבר. המבקשת טענה כי לו הרכב הוועדה היה מודע לקיומו של שבר ישן בעצם הסירה, שאובחן עוד בשנת 2002, אזי תוצאת הוועדה הייתה שונה בהכרח ולמצער כוללת התייחסות לעברו הרפואי ולהשלכתו של זה על קביעת נכותו של המשיב כתוצאה מן התאונה. כתימוכין נוסף הפנתה המבקשת למסמך הערכה שערך עבורה מומחה רפואי בתחום האורתופדיה. על פי הערכת המומחה עיון במסמכי הוועדה ובתיקו הרפואי של המשיב מעלה כי קביעת המל"ל לא מתייחסת לנתוני העבר של המשיב ועל כן נגועה בפגם מהותי המצדיק הבאת ראיות לסתור.

טענות המשיב

המשיב טען קביעת המל"ל ניתנה על סמך כל התיעוד הרפואי שהיה זמין לה מכוח טפסי הוס"ר כפי שהיה גם לפני המבקשת. לטענת המשיב הבקשה נסמכת על 5 מסמכים רפואיים בלבד אשר מעלים תלונות קלות ובודדות עם פערי זמן ארוכים בין ביקור לביקור ובכך אין להציג רצף טיפולי או השפעה ארוכת טווח שלא טופלה. המשיב טען עוד כי החל משנת 1999 ועד לתאונה עבד בחברת "מי עדן" ומכאן שתלונותיו על פי אותם מסמכים בודדים לא היו בעלות נפקות תפקודית. המשיב ביקש את בית המשפט לכבד את קביעת המל"ל אשר ניתנה על סמך מכלול המסמכים הרפואיים בעניינו של המשיב, בשים לב לנכותו המשמעותית כתוצאה מן התאונה שבגינה איבד לחלוטין את התחושה ויכולת התזוזה בכף יד ימין. עוד נטען כי יש להוציא את מסמך ההערכה הרפואית שצורף לבקשה בהיותו מסמך מוזמן שהגשתו חורגת מסדרי הדין והראיות.

דיון ומסקנות

סעיף 6 סיפא לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 קובע כי בית המשפט רשאי להתיר לבעל דין להביא ראיות לסתור קביעת נכות על פי דין "אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

את הדיבור "טעמים מיוחדים" פירשה הפסיקה באופן הבא (ראו ע"א 5779/90 "הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4)77):

טעמים בעניין של משפט- במקום שבו נפל דופי בבירור הרפואי שנערך לשם קביעת הנכות;

טעמים בעניין של עובדה- במקרים שבהם  חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע לאחר שנכותו נקבעה על ידי הוועדה (ראו בספרו של אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים- תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית) בעמ' 776 (התשע"ב-2012)).

 לאחר שעיינתי בדברים, ובשים לב לעיקרי הפסיקה שהובאו לעיל, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

כאמור, הנכות שנקבעה למשיב במל"ל נסבה על מצבו "לאחר שבר בעצם הסירה שורש יד ימין שלא התחבר ובהמשך ניתוח לקיבוע שורש יד ימין" (ראו בפרק אבחנות הוועדה מיום 23.8.10). ואולם, מן החומר הרפואי שהציגה המבקשת עולה כי בעברו של המשיב קיימת לכאורה חבלה זהה באופייה לחבלה הנטענת כתוצאה מן התאונה. כך בסיכום ביקור רפואי מיום 16.6.02 מתייחס הרופא המטפל לשבר ישן בעצם הסירה ואבחנה זו חוזרת במסמכים מאוחרים משנת 2005 בליווי אבחנה נוספת לתסמונת התעלה הקרפלית בשורש כף ידו (carpal tunnel syndrome).

הגם שהדיווחים במסמכים אלה ספוראדיים כטענת המשיב, עדיין לא ניתן להתעלם מן העובדה שאלו מכילים נתונים הרלוונטיים לקביעת נכותו של המשיב על אחת כמה וכמה כשזו נובעת כאמור מאבחנה זהה לכאורה לחבלה קודמת באותו האיבר.

עיון בדו"חות הועדה מעלה כי אלו נעדרים התייחסות פוזיטיבית לעברו הרפואי של המשיב, אם במניין שיקולי הוועדה ואם בפירוט התיעוד הרפואי שעמד בפניה. לכך נלווית העובדה כי אף המשיב עצמו לכאורה לא דיווח באופן פוזיטיבי על פגיעת העבר האמורה (ראו נספח ד לבקשה- תצהיר מיום 16.5.10 שנערך למטרת ההליכים במל"ל). בכל אלה יש להקים ספק שמא הוועדה לא נתנה את דעתה לסוגיה, ולטעמי די בספק האמור כדי להטות את הכף לטובת קבלת הבקשה. אוסיף במאמר מוסגר כי לא ראיתי להידרש למסמך ההערכה שצורף לבקשה שכן די בתיעוד הרפואי שהוצג על מנת להביאני לתוצאה האמורה.

כפועל יוצא מכך הבקשה מתקבלת.

כתב מינוי ייצאו בנפרד. 

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ג, 15 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: